תוכנית ונרה

תוכנית ונרה (ברוסית: Венера, תרגום ונוס שהוא שמו של כוכב הלכת נוגה) הייתה תוכנית סובייטית לחקר כוכב הלכת נוגה.

סדרת הגשושיות של ונרה פותחה על ידי ברית המועצות בין השנים 1961–1984, ומטרתה הייתה לאסוף מידע מכוכב הלכת נוגה. בדומה לחלק מתוכניות החלל האחרות של ברית המועצות, הגרסאות המאוחרות של הגשושיות, שוגרו בצמדים. הגשושית השנייה שוגרה זמן קצר לאחר שיגור הגשושית הראשונה.

שמונה גשושיות מתוכנית ונרה נחתו בהצלחה על כוכב הלכת נוגה, והעבירו מידע על פני השטח של הכוכב. בנוסף, שלוש גשושיות העבירו בהצלחה מידע הנוגע לאטמוספירה של הכוכב. הגשושיות של תוכנית ונרה היו המכונות הראשונות שהצליחו לחדור לאטמוספירה של כוכב לכת אחר, לנחות על אדמת כוכב אחר, להחזיר תמונות של פני השטח, ולבצע מיפוי מכ"ם של הכוכב. לכן, תוכנית החלל ונרה נחשבת כהצלחה.

כל הגשושיות תוכננו במשרד תכנון לאבוצ'קין בראשות גאורגי בבקין (עד לשנת 1970), כאשר המרכז לתקשורת חלל רחוקה תחזק את התקשורת עם הגשושיות.

הגשושיות ששוגרו

• ונרה 1 (שנקראה גם התחנה האוטומטית הבין-כוכבית ונוס-1) הייתה הגשושית הפלנטרית הראשונה מתוצרת ברית המועצות. היא ששוגרה ב-12 בפברואר 1961 לעבר כוכב הלכת נוגה. הגשושית חלפה במרחק של 100,000 ק"מ מכוכב הלכת.
• ונרה 2 הייתה הגשושית השנייה בתוכנית החלל הסובייטית ונרה. היא שוגרה ב-12 בנובמבר 1965 וחלפה במרחק של 24,000 ק"מ מכוכב הלכת נוגה.
• ונרה 3 שוגרה ב־16 בנובמבר 1965, והייתה הגשושית הראשונה שהתרסקה על כוכב לכת זר, אך מערכות הקשר שלה כשלו לפני שיכלה להחזיר נתונים על כוכב הלכת.
• ונרה 4 שוגרה ב-12 ביוני 1967, והייתה החללית הראשונה שביצעה מדידות וניתוח של נתונים מקומיים על סביבתו של כוכב לכת שאינו כדור הארץ.
• ונרה 5 וונרה 6 חדרו לאטמוספירה של נוגה במאי 1969. הן סיפקו נתונים על השכבות הנמוכות יותר של האטמוספירה של הכוכב.
• ונרה 7 שמשקלה היה 1,180 ק"ג, שוגרה ב-16 באוגוסט 1970, נכנסה ב-15 בדצמבר 1970 לאטמוספירה של ונוס, והייתה הגשושית הראשונה שהנחיתה "קופסת מחקר" בהצלחה על כוכב לכת זר. קופסת המחקר נחתה על פני "ונוס" בעזרת מצנח. הגשושית שיגרה אותות מידע חלשים במשך כ-23 דקות לאחר הנחיתה, היו אלה הנתונים הראשונים שהתקבלו מגוף כלשהו במערכת השמש.
• ונרה 8 שוגרה ב־27 במרץ 1972, וכללה ציוד מדעי מתקדם לצורך חקירה של פני השטח של נוגה.
• ונרה 9 עד ונרה 12 תוכננו אחרת מאשר הגשושיות הקודמות. הן שקלו כחמש טונות, ושוגרו בעזרת משגר פרוטון. הגשושית ונרה 11 נחתה בהצלחה על פני השטח, ושידרה 95 דקות.
• ונרה 13 וונרה 14 שוגרו ב-30 באוקטובר 1981, וב-14 בנובמבר 1981 בהתאמה, הן היו הגשושיות הראשונות שהחזירו תמונות צבעוניות של פני השטח של נוגה. כמו כן החזירו מידע על סוגי קרקע שונים בעזרת ספקטרומטר.
• ונרה 15 וונרה 16 נחתו ב-10 וב-14 באוקטובר 1983 בהתאמה על כוכב הלכת נוגה. והחזירו תמונות סונאר.

חידוש התוכנית

בשנת 2012 סוכנות החלל הפדרלית שיתפה פעולה עם האקדמיה הרוסית למדעים בפיתוח הגשושית ונרה D שמתוכננת להיות מוכנה לשיגור בשנים 2029–2031, כאשר הגשושית תשוגר מנמל החלל "ווסטוצ'ני" על גבי המשגר "אנגרה A5".

בנוסף, סוכנות החלל פיתחה את הגשושית ונרה-גלוב כפרויקט רוסי להרכבת תחנת חלל בין-כוכבית לחקר ונוס. מטרת פרויקט זה היא מחקר מפורט של האטמוספירה ושל פני השטח של ונוס באמצעות מודול במסלול סביב כוכב הלכת. במקור השיגור תוכנן לשנת 2020, אולם בטיוטת התוכנית לחקר מערכת השמש עד שנת 2025, שהוכנה על ידי המכון למחקרי חלל של האקדמיה הרוסית למדעים בשנת 2017, נכתב כי לא ניתן יהיה לבצע את משימת ונרה-גלוב לפני 2030.

ראו גם

• תוכנית וגה
• תוכנית מארינר
• פרויקט פיוניר-ונוס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תוכנית ונרה בוויקישיתוף

• תוכנית ונרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)